<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף ע.</h2>
זכרון עדות שהיתה בפנינו ביום פלונ' בשבת, בכך וכך לחודש פלוני, שנת כך וכך לבריאת עולם למיניין שאנו מונין כאן במדינת פלונ', איך פלוני בר' פלו' אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות. וכתבו וחתמו ותנו לו לפלו' בר' פלו' להיות בידו לזכות, מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס, אלא בלבב שלם ובנפש חפיצה, ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצרי במתנה, ואגבן הרשיתיו והשלטיתיו ומניתיו אפיטרופס על פלו' בר פלו' שדר במקום פלו' להוציא מידו כך וכך ממון שיש לי בידו, ויזכה בו לעצמו ותהא ידו כידי וכוחו ככוחי ופיו כפי ודיבורו כדיבורי ועשייתו כעשייתי, ויהיה לו רשות לקבוע זמן ולבטל זמן, למחאה מחאתא, ולאחויאה אחיותאה, ולקייומי ולבטולי חזוותאה וזכויתא, לגזור ולהחרים ולהשביע, ולערר עליו, ולדון עמו בכל בית דין שירצה בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם. וכל מה דמתעני ליה מן דינא קבילות בין לזכות בין לחובה. (וק)וקנינא מן פלוני בר' פלוני זה לפלו' בר פלוני זה ככל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה שריר וקיים.
<h2>דף פב.</h2>
ומתפללין תפילת [ה]מנחה, ואומרין ואני תפלתי לך יי' עת רצון, לפי שעת רצון הוא, שבני אדם אכלו ושתו סעודת שבת, ודוד נמי כעיניין זה אמרו, דכת' לעיל מיניה ונגינות שותי שכר ואני תפילתי לך ה' עת רצון. [כלומר שאכלו ושתו ושמחים הם ביינם ועת רצון להם אני מתפלל אליך]. מכאן ואילך אינו לשון המורה כי אני הסופר מצאתי וכללתיו בו. כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אומות העולם ביום שמחתם וביום אידם הם שותין ומשתכרין ומנגנין [ומרבים] משתיאות[יה]ם כל היום, ואין מזכירין שמך, אבל אני לא כך כשהגדלת [והרבית השמחה] והמשתה לישראל ובא יום מנוחתי ושמחתי לאחר שאני שבע ומענג ומפונק [אני] שובחך, כשמגיע זמן תפילתי [אני פוסק] משתיותיי ו(ב)תענוגיי וקופץ לתפילתי לעת רצון ושעה קבועה, ונותן אני הודייה על חלקי. לכך נהגו עולם לומר כן במנחה בשבת, ומה נשתנת מנחת שבת ממנחת יום טוב לומר פסוק זה, מתוך שתיק(ו)ן עזרא שיהיו קורין במנחה בשבת מפני יושבי קרנות, לכך אנו מודים (על) [ל]אלה'ינו שלא שמנו כמשפחות האדמה לישב בקרנות, אלא לנגד רצון של תפילה אנו תדירים, אבל ביום טוב לא תיק(י)ן כן, זו כך אמר דוד. עוד מצאתי, וכך אמר דוד כשהן יושבין ומשתכרין ועת רצון להם ששמחים ביינם ומשחקים עלי, אני מתפלל אליך. וקורין שלשה בפרשה בתורה שהוא מתקנת עזרא כמו שמפורש למעלה משום יושבי קרנות, עמי הארץ שבטילין ממלאכתן בשבת ויושבין בקרנות העיר כדי שיבואו לבית הכנס' משום קריאת ספר תורה, ואגב הכי יקדימו לשמוע גם הדרשה. ותיקן לקרות שלשה כנגד ג' תיבות שבפסוק יברכך יי' וישמריך, וקריאת שני וחמישי כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה, דתניא וילכו שלושת ימים במדבר ולא [מצאו] מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, כיון שהלכו ג' ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו שיהיו קורין בשבת. [ומפסיק אחד בשבת, ובשיני קורין ומפסיקין ג' וד' וה' קורין] ומפסיקין ערב [שבת] כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה. ועשרה פסוקין שתיקנו לקרות כנגד עשרה בטלנין. וג' פסוקין לכל אחד [כנגד] כהנים לוים וישראל, ולא יפחות אבל מוסיף.
בשני ובחמישי שהם ימי דין, כדאמרינ' מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני וחמישי מפני שבית דין של מעלה ושל מטה שוין, ומדקדקין למעלה בדין יותר, כי בשני וחמישי תיקן עזרא לקרות בתורה, ובאין רוב הקהל לשמוע, לפיכך בית דין שלמטה דנין בהו, ושל מעלה דנין בכל יום, ומפני שהן ימי דין תיקנו להרבו' בתחנוני', ולומר, והוא רחום וכו', וגם יי' אלה'י ישראל, שהן תחינות ובקשו', ואל ארך אפים.
